החלטה בתיק ת"א 1413-07

לפניי תביעה לפיצויים, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לאחר שטקס ומסיבת סיום כיתה יב' בבית ספרו בעיר אשדוד הופסקו בעיצומם, בעקבות הפרעות של אנשים הנמנים עם הציבור החרדי. במהלך המסיבה ולאחריה, נוצרו עימותים בין חלק מן המשתתפים במסיבה, לבין האנשים מן העדה החרדית, המתגוררים בבניין סמוך לבית-הספר. התובע, אשר הגיע לסביבת האירועים בנסיבות שתובררנה בהמשך, נפצע פציעה קשה ברגלו (טרם נשמעו ראיות לעניין הנזק) מזכוכית שבדלת הבניין הסמוך האמור. האירוע היה ביום 13.5.02 והתובענה הוגשה כ- 5.5 שנים לאחר האירוע.

בהחלטתה מיום 8.9.09, החליטה כב' השופטת נ' נצר לפצל את הדיון, כך שתוכרע תחילה שאלת האחריות, בקובעה ש" במקרה שבפניי אין ולא ניתן לומר כי סוגיית האחריות, ולו זו הקונקרטית, הינה בלתי מסויגת וברורה על פניה".

המחלוקות שבין הצדדים הן בשאלת נסיבות פציעתו של התובע, כמו גם בשאלת קיומה של אחריות בנזיקין. תחילה, יש להכריע במחלוקת הראשונה ולקבוע על-פי הראיות, כיצד נפצע התובע ביום מסיבת סיום כיתה יב' שבה השתתף.

עובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

לא יכולה להיות מחלוקת, כי ביום 13.5.02, בשעת ערב, התקיימה בבית-הספר מקיף ה' באשדוד מסיבת סיום של כיתות יב', בחצר בית-הספר וכי התובע, תלמיד כיתה יב' בעצמו, השתתף במסיבה. במסיבה נכחו גם הוריו, אחותו ואחיו.

כבר בראשית הערב, הושמעה מוזיקה חסידית רועשת מכיוון הבניינים הסמוכים, בהם מתגוררים אנשים המזוהים כשייכים לציבור החרדי, מתוך מטרה להפריע למהלך מסיבת הסיום. המוזיקה אשר הושמעה בעוצמה רבה, הפריעה למופע של התלמידים, לבמה עלה סגן ראש-העיר, ניסה להרגיע את ההורים והתלמידים ומסיבת הסיום הופסקה.

עוד עולה מן הראיות, כי חלק מן האורחים טיפס על גדר בית-הספר והלך לעבר הבניין שממנו נשמעה המוזיקה הרועשת, אולי מתוך מטרה להפסיק את ההפרעה, או למחות.

לכיוון הבניין החלו להגיע מורים, הורים ותלמידים ונוצרה המולה במקום.

אין מחלוקת כי במהלך השנים אשר קדמו לאירוע, היו אירועים של מתיחות בין באי בית-הספר לבין השכנים החרדים, על רקע טענות הדדיות להצבת דוכן חזרה בתשובה, לבוש בלתי צנוע של תלמידות בית-הספר ועוד. בהקשר זה הייתה מעורבות של שרי החינוך, גורמים בעירייה, גורמים במשרד החינוך, ועד ההורים והנהלת בית-הספר. היו חילופי מכתבים, פגישות ומגעים על מנת לפתור את הבעיות שנוצרו.

נסיבות התאונה

גרסת התובע בכתב התביעה

על-פי כתב התביעה, לאחר שהחלו ההפרעות והתחממו הרוחות, פנו אל התובע מספר אורחים, אשר הכירו את משפחתו ואמרו לו שהם חושבים שאחותו הקטנה (הייתה אז בת 16) נמצאת בבניין בו מתנהלת הקטטה, או בסמוך לו. התובע, שחשש לשלום אחותו ולא ראה אותה בשל ההמולה והדוחק שהיו בתחומי בית-הספר, חצה את הגדר ומיהר לחצרות הבניין, למקום ההמולה. משלא הבחין באחותו בחצר הבניין, הוא נאלץ לחפש אותה בתוך הבניין. התובע עשה דרכו לכיוון דלת הכניסה העשויה זכוכית, ובעודו מנסה להיכנס לבניין, נטרקה הדלת לעברו על-ידי אחד התושבים החרדים ופצעה אותו בצורה קשה.

גרסת התובע בהודעתו במשטרה

למחרת האירוע, מסר התובע הודעה במשטרה ובקטע הרלוונטי, זו לשונה:

" ...מנהל בית הספר הפסיק את המסיבה ואז כמה הנציגים של הורים מורים ותלמידים עברו את גדר בית הספר בשביל לדבר עם החרדים שהפריעו ואז החרדים התחילו לזרוק עליהם אבנים כדי שהם לא יגיעו לדבר איתם אנשים שהיו שם ירדו לדבר עם החרדים באו אלי אנשים שהכירו אותי, סיפרו לי שאחותי נמצאת בקרבת המקום איפה שהחרדים זרקו עליהם אבנים אני טיפסתי בשביל לגשת ולחפש את אחותי שם ואז ראיתי את ההורים מורים ותלמידים ליד כניסה של בלוק שהם חשבו שמשם הגיע הרעש של המוזיקה כשבתוך הכניסה מעבר לדלת זכוכית של הכניסה היו חרדים ושני שוטרים שהוזמנו למקום מנסים למנוע מההורים מורים ותלמידים להיכנס לכניסה של הבלוק וכל אחד מהצדדים דוחף את דלת הזכוכית לצד השני אני שהגעתי במהירות לחפש את אחותי שם בבלגאן בפתאומיות נפתחה הדלת זכוכית לכיווני תוך כדי הריצה והרגל שלי הימנית נתקלה בדלת זכוכית ואחרי זה שמשכו אותי עם הרגל מתוך דלת הזכוכית אז הרגל שלי נחתכה או כשהרגל שלי נתקלה בדלת זכוכית אני לא יודע...".

גרסת התובע בתצהיר עדות ראשית

בתצהירו מיום 7.2.10 (סעיף ו') נרשם מפי התובע כדלקמן:

" תוך כדי כך וכשאני נמצא בחלק הקדמי בסמוך לבמה (אנחנו התלמידים היינו יחד ליד הבמה וההורים שלי כמו גם של יתר התלמידים היו מאחורה) פנו אלי, לפתע, מספר אורחים אשר, ככל הנראה, הכירו אותי ואת משפחתי ואמרו לי, כי הם חושבים שאחותי הקטנה ג' (אז היא הייתה בת כ- 16 שנה) נמצאת ליד הבניין בו מתנהלת הקטטה. אני שחששתי לשלום אחותי (מהתנהגותם ותוקפנותם של החרדים) ולא ראיתי אותה בשל ההמולה והדוחק שהיו בתחומי בית הספר, מיד חציתי את הגדר ומיהרתי לאזור הבניין למקום ההמולה (אני גם זוכר שראיתי שם שוטר אחד או שניים שמנסים להרגיע ולהפריד), ומשלא הבחנתי בה בסמוך לבניין, פחדתי שאולי היא נמצאת בתוך הבניין ולכן נאלצתי לחפש אותה בתוך הבניין. ואולם כאשר עשיתי את דרכי לכיוון דלת הכניסה של הבניין (שהייתה עשויה מזכוכית) ובעודי מנסה להיכנס לבניין, נטרקה, לפתע, לעברי הדלת, על ידי אחד החרדים (איני יודע עד היום מי זה) ופצעה אותי בצורה קשה ברגלי הימנית (להלן: ה"תאונה")". (ההדגשות שלי - י.א)

גרסת התובע בחקירה נגדית